על האופן שבו אנשים רואים תופסים אנשים עיוורים ולקויי ראיה – עמותת עלה

מאת: גנית שקד – על המחברת >>

התפיסות של אנשים רואים ביחס לאנשים עיוורים ולקויי ראיה משפיעות במידה רבה על אופי המפגש בין אדם רואה לאדם עיוור. תפיסות אלו מתגבשות ומתעצבות לרוב כתוצאה מחוסר היכרות של אנשים רואים עם עולם העיוורים, מתיוג ומסטיגמות וכן כתוצאה מפחד ממפגש עם הלא מוכר. כאשר בני אדם פוגשים בדבר מה חדש ולא מוכר עבורם, הם ינסו בדרך כלל לסדרו ולהתאימו לסכמות החשיבה הקיימות אצלם. במילים אחרות, אנשים רואים מתייחסים לעיוורון באמצעות המידע המועט והחלקי הנמצא בידם.

מחווייתי האישית ומשיחות עם מטופלים, אני מוצאת כי לרוב אנשים רואים יתפסו אנשים עיוורים ולקויי ראיה באמצעות חלוקה בינארית בין שני קצוות. בקצה האחד עומדת תפיסה לפיה האדם העיוור הוא גיבור, בעל יכולות גבוהות ומקור להשראה ואף להערצה. בקצה השני של הרצף, עומדת תפיסה לפיה האדם העיוור הוא חלש, תלוי, מסכן ומעורר רחמים. האפשרות לפגוש את העיוורון לא רק דרך אחד הקצוות דורשת מהאנשים הרואים אומץ ופתיחות שלא תמיד יכולים להתאפשר במפגש הראשוני. החלוקה הבינארית מקלה על האנשים הרואים את ההתמודדות עם המצב הלא מוכר. עם זאת, חסרונה הבולט של חלוקה בינארית זו הוא שהיא מקשה על האנשים הרואים לתפוס עיוורים ולקויי ראיה כאנשים מורכבים שלא לומר אנשים רגילים בשר ודם, ישנן רק שתי אפשרויות ללא אמצע – סופר עיוור או עיוור מסכן.

עיוורים ולקויי ראיה, כמו אנשים רואים, חווים טווח של רגשות, נוחלים הצלחות וכישלונות, עליות ומורדות. הגדרות קצה שכאלה הינן מצמצמות, אינן יכולות להכיל את המורכבות האנושית ומשטחות את החוויה. אפילו ההגדרה של "סופר עיוור" שכביכול יכולה להחמיא ומאד קל להזדהות עמה, היא בסופו של דבר הגדרה מצמצמת. בנוסף זוהי הגדרה דורשנית אשר שמה ציפיות גבוהות על האדם העיוור להוכיח כי הוא אכן סופר עיוור, מוצלח מצטיין ובעל יכולות נדירות. חובת הוכחה זו עשויה להיות קשה ומעייפת ולגבות אנרגיה ומשאבים רבים. לא פעם יצא לי להיתקל באמירות כגון "את לא רואה? אז בוודאי יש לך זיכרון מצוין", "את וודאי יכולה ללמוד בעל פה בקלות", "יש לך תעצומות נפש", "יש לך שמיעה נדירה" וכדומה. יתכן כי חלק מהעובדות הללו נכונות, אך ברור כי זה לא מחויב מהמציאות.

כאשר מעמיק הקשר בין העיוור או לקוי הראיה לבין הרואה, יכול האדם הרואה לתפוס מורכבות רבה יותר ולהבין שבדיוק כפי שהוא לעיתים גיבור, לעיתים תלוי ולעיתים סתם אדם רגיל, כך גם האדם העיוור. רבים העיוורים ולקויי הראיה שהתרגלו להתאים את עצמם לאחד הקצוות וכבר לא מרשים לעצמם להיות לא גיבורים או לא מסכנים אלא פשוט אנשים רגילים.

להתראות בחודש הבא,

גנית שקד