מאת: גנית שקד – על המחברת >>
יצירת מערכת יחסים זוגית יציבה ומיטיבה היא אחת ממשימות החיים המאתגרות ביותר.
לקות ראיה ועיוורון מוסיפים לא פעם קושי ומורכבות לתהליך זה ודורשים מאיתנו הרבה אורך רוח.
יחד עם זאת, חשוב שנזכור כי גם מרבית האנשים הרואים חווים קשיים ביצירת זוגיות. לכן רצוי כי
לא נתלה את כל קשיינו בתחום זה על קולב העיוורון או לקות הראיה. אנסה להתייחס למספר שאלות
בוערות בתחום, קצרה היריעה מכדי לכסות את הנושא כולו.
ראשית, האם עקב היותי אדם בעל מגבלה עלי ליצור קשר זוגי עם אדם שגם הוא בעל
מגבלה? זוהי שאלה מורכבת ואין עליה תשובה נכונה או לא נכונה. אני סבורה שהתשובה לשאלה
הזו נעוצה במידה רבה באופן בו אנו תופסים ומקבלים את מגבלתנו. ככל שאני יכול לחיות יותר
בשלום עם המגבלה שלי, כך אני יכול להכיל ולקבל ביתר קלות לתוך חיי מגבלה של אדם אחר, מבלי
שהמפגש עם מגבלתו יעורר בי רגשות קשים מנשוא. אין זה אומר שאני מחויב לצאת דווקא עם אדם
בעל מגבלה פיזית, אלא רק כשאני פותח את הדלת לאפשרות הזו. בניסיון ליצור קשר זוגי ככל
שנגדיל את טווח האפשרויות שלנו כך יגבר הסיכוי שלנו להיכנס לקשר.
שאלה נוספת נוגעת לתזמון בו כדאי לחשוף ולהציג את העיוורון או לקות הראיה בפני הצד
השני. שאלה זו מציבה אותנו לא פעם בתחושת מלכוד: מחד, חשיפת המגבלה טרם הדייט הראשון
עשויה להיות מבהילה ולגרום לנסיגה של הצד השני. מאידך, הגעה לדייט לרוב במקום לא מוכר
ופגישה עם אדם שאינו מודע למגבלה היא נקודת פתיחה מלחיצה שעשויה לעורר אצלנו מתח
וחרדה, וכך גם לפגום במפגש עצמו. בעיניי, חשוב שנשוחח מוקדם ככל שניתן עם הצד השני באופן
פתוח על המגבלה. כל דיבור ישיר הוא יותר מרגיע ממה שאנשים מסוגלים לדמיין בראשם כאשר
חסר להם מידע. דיבור כנה וישיר יוכל גם לחבר ולקרב במקום הרתיעה והריחוק שעשויה ליצור
עובדת העיוורון היבשה. חשוב שנבין כי אנשים רואים חוששים לרוב מהמפגש עם עולם העיוורים.
אנשים מטבעם נוטים להירתע מהלא מוכר להם מתוך פחד. הם חוששים לפגוש במציאות זרה ולא
יודעים מה היא תדרוש מהם וכיצד יתמודדו עמה. בנוסף, קיימת סטיגמה שלילית חזקה ביחס לעיוורון
ולקות ראיה והצד השני עשוי לחשוש כי במידה ויכנס לקשר רומנטי עם אדם כזה, אותה הסטיגמה
תדבק גם בו. קשרים זוגיים קשורים במידה רבה גם לערך עצמי. מרבית האנשים מעוניינים לבחור בן
או בת זוג "שווים", כדי לחוש "שווים" ובעלי ערך בעצמם, והסטיגמה השלילית ביחס לעיוורון לא תמיד
מאפשרת לחוש כך.
מהסיבות שציינתי, סביר להניח שהצד השני בתחילת הדרך יוכל לראות בעיקר את ההיבטים
השליליים של המגבלה ויתקשה לראות מה ירוויח מלהיות עמנו בקשר. רק היכרות מעמיקה יותר
תוכל לעשות כאן את העבודה ולמוסס את חומות הרתיעה והריחוק. אין זה פשוט כלל בעולם של
דייטים, הכרויות באינטרנט ובכלל עולם דיגיטאלי שנע בקצב מהיר.
ככל שהצד השני ייחשף לרבדים שלנו שהם מעבר למגבלה, כך הוא פחות ייבהל ממנה ויוכל
להיוודע בעצמו כי היא מהווה רק חלק מאיתנו ולא צובעת את התמונה כולה. אין זה מפליא שעיוורים
ולקויי ראיה רבים מתקשים לצלוח את מחסום ההיכרות הראשונית ונפסלים על ידי הצד השני, מבלי
לתת הזדמנות של ממש לקשר. לפיכך, לרוב אני ממליצה למטופליי העיוורים ולקויי הראיה לנסות
ליצור קשרים רומנטיים עם אנשים בסביבתם, אשר יש אפשרות להיכרות מוקדמת עמם, אם באופן
ישיר כמו עמיתים לעבודה, חברים לספסל הלימודים, משתתפים בחוג, בסדנא וכדומה ואם באופן
עקיף דרך היכרות עם אדם שלישי, שמכיר את שני הצדדים ויכול לעשות את החיבור, ולרכך מעט את
החששות הראשוניים.
סוגיה שלישית נוגעת להיעדר ידע מוקדם אודות קשרים זוגיים, ובעיקר בנוגע למיניות. אין
ספק כי לקות הראיה והעיוורון גורמים לנו להפסיד חלק מהידע הזמין לאנשים רואים. תחושה זו של
העדר ידע ומיומנויות, בעיקר בתחום המיני פוגעת באופן ניכר בתחושת הביטחון והמסוגלות שלנו
ליצור וליזום קשרים זוגיים. קיים פחד לפשל, לעשות טעויות, להיות מובכים, לפגוע בצד השני או
להיפגע בעצמנו. מטופליי מעלים שאלות כגון: מתי כדאי ליזום נשיקה? מגע? איך יודעים שהצד השני
מעוניין? איך אני יכול לדעת לנשק אם לעולם לא ראיתי איך עושים את זה? חשוב שנעז לשאול ולדבר
על הנושא עם חברים או קרובי משפחה עמם אנו מרגישים בנוח, ובמידה וזה לא מספק שנפנה ליעוץ
עם איש מקצוע. במרבית המקרים גם אצל בן הזוג השני קיימים חששות, ולעיתים פתיחת שיח כנה
על החששות בין בני הזוג, יוכל לסייע ולהגביר את התחושה הנוחה בתוך הקשר.
טיפ קטן לסיום -ספרו לאנשים בסביבתכם על כך שאתם מחפשים זוגיות. אין לכם אפשרות
לדעת כעת האם זה יועיל ולאן זה יוביל, אך אני מאד מאמינה בכך שכאשר משהו מתחיל להתגלגל
אז מתחילה תנועה שתוביל לרוב לתנועה נוספת, וכך דברים יתחילו להתקדם במקום להיתקע
במקום.
נתראה בחודש הבא,
שלכם,
גנית.