מאת: גנית שקד – על המחברת >>
"השביל הזה מתחיל כאן"
על יציאה מבית ההורים למגורים עצמאיים
אני רוצה לעבור לגור לבד. כיצד אסתדר?האם אצליח לבשל בעצמי? ולנקות? אולי כדאי לי למצוא שותף? ואז אני אהיה תלוי בו?
האם אני אתחרט וארצה לשוב בחזרה לבית ההורים שאני מכיר כמו את כף ידי? ואם כך אולי מוטב שלא אעבור כלל?
ומה עם ההוצאות? שכירות, חשבונות קניות.
ובכלל איך אני אסתדר בשכונה חדשה? האם בבית החדש תהיה לי תחושה של מוגנות וביטחון אישי?
כיצד יגיבו הוריי כשאספר להם על כך? האם זה ידאיג אותם? האם ייתמכו בי?
שאלות וחששות רבים מעסיקים צעירים עם לקות ראיה או עיוורוןבבואם לצאת למגורים עצמאיים. תקופת הבגרות הצעירה אשר נמשכת מסוף שנות העשרה ועד לסוף שנות העשרים, היא תקופת חיים רגישה ומורכבת בה מתנסים בחוויות רבות ומעצבות. תקופה זו מאופיינת בחוסר יציבות, בשינויים ומעברים, שאלות והתלבטויות, רגשות מעורבים, עיסוק רב בעצמי, התרחקות מהמשפחה וגיבוש זהות עצמאית.
היציאה מבית ההורים למגורים עצמאיים הוא צעד המסמל באופן המוחשי ביותר אתשיאו של המעבר לחיים עצמאיים.במעבר זה עוזבים את בית ההורים המוכר והבטוח ויוצאים לדרך חדשה. יש שכבר התנסו בכך בשירות הצבאי או בטיול בחו"ל, אך גם עבורם צעד זה יכול לעורר שלל תחושות הנעות בין שמחה והתרגשות לבין דאגות וחששות.
עבור אנשים עם עיוורוןאו לקות ראיה, צעד זה הינו מורכב אף יותר שכן תלות מול עצמאות היא סוגיה מרכזית המלווה את חייהם.כבר מילדות עולה השאלה מה אוכל לעשות בכוחות עצמיובמה אזדקק לסיועם של אחרים.שאלה זו עולה ביתר שאת בכל צומת של מעבר או שינוי בחיים.
לפיכך, המעבר למגורים עצמאיים עשוי להביא עמו חששות רבים. בית ההורים המוכר מתחלף בסביבה חדשה אליה יש להסתגל. כמו כן מגורים עצמאיים דורשים מיומנויות כמו בישול, ניקיון, עריכת קניות,תשלום חשבונות, כביסה וכו', שאת חלקם או את כולם היו עושים ההורים והאחים וכעת יש ללמוד כיצד לבצעם לבד.
במידה והמעבר הוא לדירת שותפים או למגורים עם בן או בת זוג, סביר שלא ירצה האדם עם לקות הראיה להיות מעמסה עליהם אך כיצד יימנע מכך אם אין הוא מיומן עדיין בתפקוד בכוחות עצמו? במרבית המקרים גם להורים יש חששות בנוגע למעבר. מתוך דאגתם, הם עשויים שלא לעודד את המעבר, לנסות לדחות אותו ואף להניא את בנם או ביתם מצעד שכזה.
חשוב כי כל אחד יהיה קשוב לעצמו, יגיע לבשלות וירגיש בנוח בבואו לעשות צעד משמעותי זה. אציין כי קיימים גם שלביי ביניים המאפשרים יציאה הדרגתית יותר מהבית בהם דירת שיקום, מגורים משותפים עם סטודנטים אשר גם הם עיוורים או לקויי ראיה וכדומה.
סביר להניח שתקופת ההסתגלות הראשונית למעבר תהיה קשה ומאתגרת.ייתכן ויהיה צורך בסיוע רבמבני משפחה, ממדריכת שיקום, מחברים, חונכים, מתנדבים וכדומה. כמו במהלך כל החיים, גם בהתמודדות הזו קיים צורך במציאת פתרונות נקודתיים ויצירתיים לכל העניינים הטכניים.ניתן לסדר ולהתאים את הדירה לצרכים הייחודיים למשל על ידי התקנת תאורה מתאימה, סימונים בולטים על גבי צנצנות וקופסאות, מיון וסידור חפצים באופן שיסייע באיתורם, איתור קוויי האוטובוס או חברת מוניות הפועלים באזור המגוריםהחדש ועוד. גם הכרות אישית עם שכנים בסביבה החדשה תוכל להגביר את תחושת השייכות,המוגנות והביטחון.
בנוגע לשותפים לדירה, רצוי לדבר עמם באופן גלוי ופתוח על העיוורוןאו לקות הראיה ולהגיע לחלוקת תפקידים שהיא אולי קצת שונה ואחרת, אך בהחלט שיוויוניתוהוגנת. לדוגמא במידה ואיני מסתדר היטב עם שטיפת ריצפה, ניתן להציע שהשותף יבצע מטלה זו כאשר אני אקח על עצמי מטלות אחרות.
לסיום, אומר שאני מתרשמת כי לעיתים החששות לקראת המעברקשים יותר מהמעבר עצמו. אני מדמה זאת לעמידה על מקפצה גבוהה לפני קפיצה למים קרים. החשש מהקפיצה ומהמפגש עם המים עשוי להיות קשה יותר מהשחייה במים עצמם אשר מתגלה לרוב כפחות מאיימת מאשר איך שנראתה ממרום המקפצה. מגורים עצמאיים כרוכים אמנם בלקיחת אחריות, השקעת מאמצים, הסתגלות למצב החדש ולסביבה החדשה, אך יש רווח בצדם שכן הם מאפשרים חופש, עצמאות, מרחב לצמיחה ורכישת מיומנויות חיים חשובות. זהו למעשה שלב משמעותי ומכונן בהתפתחות ובגדילה.
בהצלחה בדרך החדשה ונתראה בחודש הבא,
גנית שקד.