מאת: גנית שקד – על המחברת >>
לאנשים עיוורים ולקויי ראיה לרוב נוח יותר להתנהל בסביבה ידועה ומוכרת, להתארגן ולתכנן דברים מראש. כאשר אדם עיוור מתכנן למשל נסיעה למקום כל שהוא, הוא לרוב יתכנן מראש את מסלול הנסיעה, יבחר את קו האוטובוס בו ייסע,יבדוק בדיוק היכן עליו לרדת ויארגן מראש את מה שעליו לקחת עמו. לרוב הוא ייקח יותר זמן ספייר למקרה של תקלות בלתי צפויות בדרך. כך גם יתכנן ויתאם פעולות כמו לפגוש מישהו שילווה אותו מהכניסה לבניין לחדר המיועד ועוד ועוד. אדם רואה יכול בקלות רבה יותר לגלות ספונטניות ולשנות את תכניותיו: לרוץ בשנייה האחרונה אחרי האוטובוס אשר כמעט סוגר את דלתותיו, לבחור ברגע האחרון לרדת בתחנת אוטובוס שנראית לו קרובה יותר ליעד, לקנות בדרך דבר מה ששכח להביא, לאתר את הכספומט הקרוב ולמשוך בו מזומנים,או אפילו לעצור ולקנות גלידה אם זה מה שמתחשק לו באותו הרגע.
אדם עיוור או לקוי ראיה נוטה לעשות מאמץ רב בכדי שלא "להיתפס לא מוכן". לכן במקרים רבים יעבוד מראש קשה יותר מאדם רואה שיכול להגיב לסיטואציה בזמן אמת.הפתעות או שינויים בלתי צפויים כמו אפילו מסיבת הפתעה, לא תמיד ישמחו אדם עיוור ואולי אף להיפך, יגרמו לו ללחץ ולדאגה כיצד יסתדר בסביבה או במצב החדש והלא מוכר.מכאן, שחייו של אדם עיוור, לפחות במובן הטכני, הם לא נוחים, מסורבלים ולעיתים אף מעייפים ומעיקים.
ישנם אנשים עיוורים ולקויי ראיה המתארים כי בחלוף השנים למדו לסמוך על עצמם ולבטוח ביכולתם להיעזר בסביבה כך שהם חשים עם הזמן הקלה מסוימת בתפקוד במצבים משתנים ובלתי צפויים.
לסיום, ארצה להרחיב את ההתבוננות על מושג הספונטניות ולטעון כי ספונטניות איננה תלויה רק בנסיבות טכניות, במקרה הזה בראיה או באי ראיה. ספונטניות היא מצב תודעתי (state of mind). מדובר באפשרות לחשוב באופן גמיש, יצירתי, חופשי ומשתנה ממש כמו במשחק. ישנם אנשים רואים אשר בהיבט התיפקודי מתאפשרת להם מידה רבה של ספונטניות ולמרות זאת הם חווים את העולם באופן צר ומצומצם.
אני מציעה כי דווקא כאשר הנסיבות הטכניות מקשות על הספונטניות, חשוב לנסות ולחפש את המרחבים שבהם כן ניתן להיות ספונטניים, לשנות, להעז ולהפתיע אפילו את עצמינו. צחוק מתגלגל, משחק, אמירה אותנטית שיוצאת מהלב, רעיון חדשני, ריקוד חופשי, חיבוק, שיחה משמעותית עם אדם אחר, בישול של מאכל חדש שלעולם לא טעמנו- כל אלה הן דוגמאות למחוות ספונטניות אשר אינן תלויות בראיהובאפשרותן להרחיב את תחושת החיותוהיצירתיות,הן בחייו של אדם עיוור ולקוי ראיה והן בחייהם של אנשים רואים.
להתראות בחודש הבא,
גנית שקד