להתחפש לרואים – על הפנטזיה לראות – מאמר

מאת: גנית שקד – על המחברת >>

לקראת חג הפורים הבא עלינו לטובה, עלתה בי התהייה האם השנה אפשר להתחפש לרואה? לראות נופים מרהיבים, לרוץ חופשי בחוץ, לנהוג ברכב על כביש מהיר, לרדוף אחרי הבן שלי בגינת המשחקים…

כמעט אצל כל אדם עיוור או לקוי ראיה קיימת הפנטזיה לראות. יש החיים פנטזיה זאת יום יום ויש המרגישים אותה לעיתים רחוקות או רק בהבלחות נדירות. פגשתי גם כאלו שסיפרו לי שהתרגלו לחיות כך ולא היו מעוניינים אחרת. אולי השלימו עם מצבם? אולי חוששים לקוות ולהתאכזב? במרבית המקרים לקות ראיה או עיוורון הם מצבים סטטיים שאינם משתנים לטובה ואף עשויים להדרדר במהלך השנים. מאד טבעי שלמרות הידיעה הרציונאלית כי מצבנו אינו הולך להשתפר, נמשיך להחזיק בפנטזיה לראות. מותר לנו ואף מוטב שנחלום, שנדמיין, שנקווה, שנכאב על החסר, שנתאבל, שנתבאס ושנכעס! זו היא עדות לכך שאנו מודעים וקרובים לעצמנו ומאפשרים לקולות המגוונים הללו להיות חלק בלתי נפרד מהווייתנו.

אז איך הפנטזיה מתיישבת עם המציאות?

למרות חשיבותה הרבה של האפשרות לפנטז, כאשר אנו שקועים עמוק במחשבות על מה היה יכול להיות אם, קשה לנו להימצא בכאן ועכשיו, במציאות היומיומית של חיינו ולפעול בתוכה. עיסוק מוגבר בפנטזיה מקשה עלינו לראות את מה שיש לנו כעת ולהעריך את עצמינו ואת הישגינו. חשוב גם שנזכור שהתפתחנו להיות האנשים שאנחנו היום בין היתר בזכות העיוורון או לקות הראיה. זו היא התמודדות משמעותית אשר דרשה מאתנו לא פעם תעצומות נפש וכך צמחנו, התפתחנו וצברנו כוחות וניסיון חיים.

ואם נחזור לרגע לפורים, זהו חג שבו אנו מרשים לעצמינו ליום אחד להתחפש, לדמיין ולפנטז וזאת תוך כדי הידיעה מי אנחנו במציאות. נוכל לנסות וליישם זאת לאורך כל השנה, אם ניתן מקום לפנטזיה לראות ויחד עם זאת נתבונן על המציאות ונעריך את היש בחיינו.

חג פורים שמח ונתראה בחודש הבא,

גנית.