לקות ראיה- איך חיים בשטח האפור? – עמותת עלה

מאת: גנית שקד – על המחברת >>

עיוורון מוחלט הוא מצב קשה ומאתגר ושרידי ראיה עשויים להקל על התניידות, התמצאות ופעולות יומיומיות נוספות. יחד עם זאת, החיים בשטח האפור שבין הרואים ללא רואים מציבים לא מעט אתגרים פיזיים ורגשיים.

ראשית, לאדם לקוי הראיה לא תמיד פשוט להבין בעצמו ולצפות מראש מה יראה ומה לא יראה, היכן יסתדר לבדו והיכן יזדקק לסיוע והאם בעצם הוא שייך לעולם הרואים או לעולם העיוורים. מצב זה של חוסר בהירות מקשה על הנגשת הלקות לסביבה. לא פעם אנו נתקלים בשאלה: "אז אתה רואה או לא רואה?"  אנשים אחרים מתקשים לסייע, כיוון שאינם באמת מצליחים להבין מהם הצרכים הייחודיים שלנו. יתכן שירעיפו עלינו עזרה מרובה ולא תמיד נחוצה או לחלופין  ימנעו ממגע עמנו בכדי לא לשאול או להיתקל במצבים מביכים ולא נעימים. לבני אדם מבחינה רגשית יש צורך ביציבות ובקביעות, כך הם יכולים לחוש ביטחון. ברגע שהם נתקלים בלקות הראיה, הם נתקלים בעצם בשטח אפור ולא ברור, אשר קשה להם להימצא בו. למעשה,  עומדות בפניהם שלוש אפשרויות: להתייחס אלינו כרואים, להתייחס אלינו כעיוורים, או להימנע מקשר. כאן נכנס התפקיד שלנו בהנגשת הלקות. ככל שנצליח להסביר ולהבהיר כיצד אנו רואים, מה הקשיים שלנו ובאילו תחומים אנו זקוקים לסיוע, כך לאחרים יהיה קל יותר להימצא עמנו בקשר. מדובר הן בקשרים משפחתיים וחברתיים והן בקשרים זוגיים. ככל שהמציאות תרגיש ברורה ומובנת יותר עבור הצד השני, כך היא פחות תרתיע. זהו מצב פרדוקסאלי שהרי כבר הזכרנו עד כמה לא פשוט להסביר אפילו לעצמינו את מצבינו שמטבעו הוא משתנה, דינאמי ולא תמיד ברור וצפוי. זהו ללא ספק אתגר גדול מאד. לאנשים עמם אנו מצויים בקשר קרוב, נוכל לנסות להעביר בכנות ובפתיחות את חוסר הבהירות  שבמצבנו ואולי אף לשתפם בתחושה המורכבת הכרוכה בהמצאות בשטח אפור. מניסיוני שיתוף שכזה יכול ליצור קירבה ואף לחזק ולהעמיק קשרים.

סוגיה נוספת נוגעת לשימוש בעזרים. כאנשים חצי רואים, אנו נוטים להשתמש בפתרונות של אנשים רואים ולא פעם נמנעים משימוש בעזרים אותם אנו מקשרים לעיוורון, כי הרי לתפיסתנו אנחנו לא עיוורים. מבלי משים גם אנחנו נאלצים לבחור צד ובעקבות הסטיגמה הקשה ביחס לעיוורון, נעדיף לרוב לבחור בצד של הרואים. למשל, נימנע מלהיעזר במקל או בכלב נחייה, גם במידה ואנו זקוקים לכך.  מצב זה הופך את החיים עם הלקות למאתגרים אפילו יותר, כיוון שהצרכים שלנו אינם זוכים למענה ולמעשה, אנחנו לא רק חצי רואים אלא גם חצי מסתדרים. דרושה לנו עבודה פנימית מעמיקה בכדי לקבל את הלקות כחלק בלתי נפרד מאתנו, כך שנוכל להרגיש חופש לבחור ולהשתמש גם בפתרונות מעולם הרואים וגם בפתרונות מעולם העיוורים.

לסיכום דבריי וגם לקראת חג החירות הקרב, אומר כי שטח אפור יכול לצמצם אותנו לבחירה מאולצת באחד הצדדים ולהקטין את דרגות החופש שלנו, מאידך האפשרות להימצא באמת בשטח אפור ולהכיל את המורכבות, יכולה לפתוח עבורנו מרחב אמיתי של חירות ושל אפשרויות.

נתראה בחודש הבא,

גנית שקד

עו"ס ופסיכותרפיסטית