מה קורה כאשר אדם עם עיוורון או לקות ראיה מגיע לראיון עבודה?

מאת: גנית שקד – על המחברת >>

 

"להביט פנימה"

מאת: גנית שקד

מה קורה כאשר אדם עם עיוורון או לקות ראיה מגיע לראיון עבודה?

 

ראיון עבודה הוא מטבעו מצב המתאפיין בחוסר וודאות ועשוי לעורר התרגשות, מתח ולחץ. השאלה כיצד להביא את העיוורון או את לקות הראיה לראיון העבודה היא שאלהמורכבת שלא פעם מעלה את מפלס המתח והחרדה לקראת הראיוןובמהלכו.

מראיינים רבים חסרים ידע וניסיון קודם בעבודה עם אנשים עם עיוורון או לקות ראיה. סביר להניח כי רבים מהם אף ניזונים מסטיגמות שליליות הקיימות בחברה ביחס לעיוורון. לאור זאת המפגש הראשוני של המראיין עם העיוורון מתרחש רק בזמן אמת בעת הראיון עצמו, הוא עשוי לעורר מתח וחרדה הנפגשים לא פעם עם המתח שמביא עמו המרואיין והתוצאה לא תמיד נעימה.

אצל המראיין עשויים לעלות שאלות וחששות רבים: האם המרואיין עם העיוורון יוכל לבצע את המשימות שדורש התפקיד? האם קצב העבודה שלו יהיה משביע רצון?האם יהיה עליו כמנהל לעשות מאמצים רבים על מנת לסייע לעובד העיוור? האם ידרשו ממנו הוצאות כספיות? האם יצליח העובד להשתלב בצוות? מול חששות אלו עומדת תחושת האשמה העשויה להתעורר אצל המראיין במידה ולא יקבל את המרואיין לעבודה. כל אלו עשויים להסיט את הראיון מהפן המקצועי ולהפוך את שיחת הראיוןלשיחה הטעונה ברגשות ובחששות של המראיין ביחס לעיוורון של המרואיין.

המרואיין עם לקות הראיה או העיוורון עשוי להגיעלמפגש גם הוא עם חששות רבים: כיצד יגיע למקום? האם יעמוד בדרישות התפקיד? כיצד יסתדר עם תוכנות המחשב? האם יצליח להשתלב מבחינה חברתית? ועוד. בעת הראיון הוא עשוי להיות טרוד בשאלות כיצד יציג את העיוורון?מה תהיה תגובת המנהל לכך? כיצד ידע לענות על שאלות בנוגע לאופן בו יסתדר במקום העבודה מבחינה טכנית כאשר הוא עדיין לא מכיר את המקום, האנשים, דרישות התפקיד וכדומה? כיצד יוכל להרגיע את המראיין כאשר הוא עצמו מצוי בחוסר וודאות וחשש?

לא פשוט למוסס את המחסומים המצויים במפגש הראשוני בין אדם רואה לאדם עם עיוורון. בפרט לא פשוט לעשות זאת בסיטואציה מתוחה ומורכבת כמו ראיון עבודה. בהתאם לכך לא פעם עיוורים ולקויי ראיה חווים תחושות של תסכול, כישלון עלבון וכעס בתקופות של חיפוש עבודה.יחד עם זאת תאום ציפיות והסברה עשויים לעזור להפחית תחושות קשות אלה לצלוח את הראיון בשלום ואפילו לצאת מחוזקים.

ראשית אני מציעה שהמרואיין יפתח בעצמו את נושא העיוורון ולא ימתין עד שהמראיין יעלה זאת. כך ניתן יהיה לדבר על הדברים באופן פתוח וממוקד ולהתקדם להמשך הראיון המקצועי. כל עוד הנושא לא נפתח ומצוי כ"פיל באמצע החדר", המראיין יכול להיות טרוד כיצד לפתוח נושא זה ופחות מרוכז בראיון עצמו.כך גם המרואיין עשוי להיות עסוק בשאלה האם המראיין הבחין בלקות הראיה, מה הוא חושב על כך ובאיזה תזמון לפתוח את הדברים. אלו עשויים לפגום ביכולתו להתרכז  בראיון המקצועי.

בנוסף, על אף הקושי הכרוך בכך, אחד התפקידים החשובים בעיניי של מרואיין עם לקות ראיה או עיוורון הוא להרגיע את החששות של המראיין.לשם כך אני יכולה להציע כי המרואיין ינסה לראות תמונה רחבה  של עצמו שהיא מעבר לסיטואציה הנוכחית של הראיון.כלומר שינסה להישען על חוויות עבר בהן הצליח וישאב מהן את האמונה כי גם הפעם הוא יצליח על אף חוסר הוודאות ביחס למקום העבודה החדש והספציפי הזה. כאשר מרואיין מחזיק בתוכו את האמונה כי הוא יצליח להתגבר על המכשולים הטכניים ולבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר, סביר להניח שגם המראיין יחוש זאת.רצוי גם לספר למראיין על עזרים כמו תוכנות הגדלה והקראה המאפשרות שימוש במחשב, אפשרות להיעזר במתנדבים במשימות מסוימות, וכן להסביר כי קיים מרכז לתמיכה במעסיקים היכול לתת סיוע במידת הצורך. חשוב לזכור שמה שאולי ברור עבורנו אינו ידוע למעסיק ובמידה והוא מעלה בראשו קושי הוא לאו דווקא יודע כי קיים בנמצא פתרון לכך.

קיים פרדוקס נוסף. הקושי של אדם עם עיוורון או לקות ראיה מתבטא ביתר שאתבהסתגלות הראשונית למקום חדש. כלומר, דווקא בתחילת הדרך כשהסביבה עדיין לא מכירה אותו הוא זקוק ממנה ליותר עזרה. המראיין עשוי להבחין בקושי למשל בעת ההגעה למקום הראיון, או ההתמצאות במרחב ובחדר הראיון, וכך הוא עשוי לחשוב כי גם בהמשך הדרך יהיו קשיים אלו, מה שלא תמיד נכון. חשוב לדעתי לשתף את המראיין בפרדוקס הזה. כלומר להסביר שבהתחלה יכול להיות שאני אזדקק ליותר סיוע, ולאחר שאכיר את המקום, את האנשים ואת תוכנת המחשב שאיתה עובדים אוכל להסתדר בקלות רבה יותר בכוחות עצמי.

בסופו של דבר מעסיקה את המראיינים שאלה אחת חשובה- האם העבודה תעשה על הצד הטוב ביותר. לכן אני מאמינה שיש להשקיע את מרב האנרגיה בהסבר כי ביכולתו של אדם עם עיוורון או לקות ראיה לבצע את העבודה הנדרשת גם במידה וידרשו התאמות כל שהן.

על אף האמור, לא פעם מראיינים עשויים לפסול מועמד לעבודה עקב מגבלה פיזית, מראה, מין, גיל, מוצא ומאפיינים נוספים אשר אינם רלוונטיים מבחינה מקצועית. לעיתים המראיינים עושים זאת אף באופן לא מודע. ייתכן שמקום עבודה שאינו בשל למפגש עם אדם עם עיוורון הוא גם לא מקום שאדם עם עיוורון יהיה מעוניין לעבוד בו.

לסיום, חשוב לזכור שבראיון לא רק מקום העבודה מראיין אותנו אלא גם אנחנו מראיינים את מקום העבודה ובודקים האם הוא מתאים עבורנו. למרות הקושי הגדול של אנשים עם עיוורון בהשתלבות בשוק העבודה, חשוב כי גם אנחנו נבחן האם מקום העבודה מתאים לנו ונאפשר לעצמינו את החופש  לפסול מקומות אשר אנו מרגישים כי אינם מתאימים עבורנו.

 

בהצלחה לכל מחפשי העבודה ונתראה בפעם הבאה,

 

שלכם,

גנית שקד

עו"ס MSW ופסיכותרפיסטית.