מאת: גנית שקד – על המחברת >>
"להביט פנימה"
מאת: גנית שקד
על ההתמודדות של אדם עם עיוורון או לקות ראיה במפגש עם אנשים חדשים
הוזמנתם למסיבת יום הולדת של חבר. אתם מגיעים ונכנסים לחדר חדש שהוא סביבה לא מוכרת עבורכם. חלק מהנוכחים באירוע כבר הגיעו והם מסתובבים, מדברים, צוחקים, שותים ואוכלים. אתם מכירים רק חלק קטן מהנוכחים במסיבה ועדיין לא הבחנתם בנוכחותו של אדם מוכר. החבר המארח מוביל אתכם למקום ישיבה וניגש לקבל את שאר האורחים. איך אתם מוצאים את עצמכם בתוך הסיטואציה הזאת?
אירועים חברתיים ובפרט מפגש עם אנשים חדשים יכולים להוות סיטואציה קשה ומורכבת עבור אדם המתקשה לראות.ראשית, ברגע הראשון הסביבה עשויה שלא להבחין בעיוורון.כאשר מדובר בלקות ראיה, מסובך אף יותר להבחין בכך ולהבין את הסיטואציה. אנשים עשויים לטעות ולחשוב שאתם יושבים לבדכם מבחירה, שאתם ביישנים, שקטים, סגורים ואולי אפילו סנובים. כאשר האדם שאינו רואה נעזרבעזרי ניידות כמו מקל או כלב נחיה, הסיטואציה לרוב הופכת ברורה יותר עבור הסובבים. אך הבחירה להשתמש בעזרים הללו היא אינדיבידואלית ותלויה בגורמים רבים אשר לא נרחיב עליהם כעת.
לאדם עם העיוורון יהיה לרוב קשה עד בלתי אפשרי לגשת וליצור בעצמו את הקשר הראשוני עם אנשים שאינו מכיר. לרוב הוא יתקשה לזהות היכן הם נמצאים, האם מדובר בגבר או באישה ואין באפשרותו ליצור את החיבור הראשוני באמצעות קשר עין. עמדה זו בה הכדור נמצא בידיים של הצד השני יכולה ליצור תחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים ופאסיביות. הוא יכול לברר מי יושב לידו, לנסות לפנות לאחד האנשים העומדים לידו, לומר בקול רם שהוא צריך עזרהוכדומה. אך גם פעולות אלה לא תמיד פשוטות.
הסובבים יכולים לבחור האם לגשת או לא לגשת. ישנם אנשים שייגשו, ידברו ואף יציעו עזרה ויעזרו מיוזמתם לתווך וליצור תקשורת גם עם אנשים אחרים מסביב. לעומתם ישנם אנשים שמעולם לא הכירו או דיברו עם אדם עיוור והם עשויים לחשוש, לחוש מבוכה ולעיתים יעדיפו להימנע ולא ליזום תקשורת. הם עשויים לחשוש להגיד או לעשות דבר מה שאינו מתאים.מעבר לכך, המפגש עם העיוורון עשוי לעורר אצל אנשים רואים תחושות של חולשה, אשמה וחוסר אונים ולא כל האנשים מוכנים ומסוגלים לפגוש את התחושות הללו.
על אף הקשיים והאתגרים שתיארתי, איני מציעה לוותר באופן גורף על השתתפות באירועים חברתיים חדשים שכן מדובר בחלק בלתי נפרד מחיינו שיכול גם לזמן מפגשים משמעותיים עם אחרים, עניין, הנאה ועוד. במקום זאת, אני מציעה שכל אחד יחשוב על דרכים שיקלועליו את ההתמודדות במצבים הלא פשוטים הללו.
יש אנשים שעבורם הגעה יחד עם בן/בת זוג, אדם קרוב או מלווה אחר, עוזרת לתחושתהביטחון. אני מציעה גם לתאם ציפיות ולדבר עם אותו אדם מראש על הקשיים והצרכים, ולא רק בעת ההתמודדות בזמן אמת. לרוב לאדם המסייע עוזר לדעת ולהבין מה העזרה שנזדקק לה ובאיזה אופן נרצה לקבלה.
ישנם אנשיםשיהיו מעוניינים למצוא זמן במהלך האירוע בו הם יוכלו ליידע את המשתתפים בכך שאינם רואים ואולי גם להסביר מה זה אומר ואיזו עזרה יצטרכו. לעומתם יש שיעדיפו לשמור על פרופיל נמוך, ידברו עם האנשים המוכרים להם ויבחרו שלא להשקיע אנרגיה בחיבור לאנשים חדשים בסיטואציה כה מורכבת.
ישנם אנשים שיבחרו שלא להגיע באופן תדיר לאירועים הללו ויבחרו באילו אירועים חברתיים יותר נעים ונוח להם לקחת חלק ובאילו פחות. כל דרכי ההתמודדות שציינתי וכן דרכים נוספות הן טבעיות ולגיטימיות ויכולות להתעצב ולהשתנות במהלך החיים ויחד עם שלבי ההתמודדות והקבלה של המגבלה.
לסיום, ההכרה כי מצבים חברתיים חדשים מהווים סיטואציה קשה ומורכבת עבור מי שאינו רואה, יכולה להקל עלינו במקצת. כך פחות נצפה להוציא מעצמינו את המיטב דווקא ברגעים הללו,ונזכור שבסיטואציות אישיות ואינטימיות יש לנו הרבה יותר מקום ואפשרות להביא את עצמינו, ליזום, להכיר ולהתחבר. יחד עם זאת, סיטואציות חברתיות חדשות והמוניות הן חלק מהחיים וחשוב שכל אחד יחשוב מה יכול להקל עליו ולהפוך את המצבים הללו לנוחים ונעימים יותר עבורו. יתכן שיידרשו כאן תכנון, תאום והכנה מראש. בנוגע למורכבות המפגש בין רואים לעיוורים, אני מאמינה כי ככל שנביא את עצמינו למפגש באופן פתוח וגלוי, תגדל האפשרות לחיבור ולהפגת החששות הראשוניים והסטיגמות של הסביבה מהמפגש עם העיוורון.
נתראה בפעם הבאה,
בינתיים מזמינה אתכם לבקר באתר החדש שלי
גנית שקד.