שלום לכולם,
אני מתנצל שמעט באיחור, אך נסיבות אישיות הכתיבו לי את לוחות הזמנים של הוצאת איגרת זו.
כדרכי, אני מבקש לעדכן את הציבור בנעשה, ולשתף בפעילות שהמרכז לעיוור בישראל מוביל בחודשים האחרונים.
לפני מספר שבועות נפגשתי, ביחד עם נציגי המרכז לעיוור, עם שר האוצר. בפגישה הוצגו בפניו נושאים שבהם, לדעתנו, ציבור האנשים עם עיוורון ולקויות ראייה מופלים לרעה, על פני אנשים עם מוגבלויות אחרות. הנושא המרכזי עליו נסוב הדיון היה "קצבת הניידות" לעומת "דמי הליווי". נושא זה מיקד את הדיון כי טענו בפניו שהוא מדגיש את השוני – מדינת ישראל אינה מתכחשת לכך שעיוורים מתקשים בניידות ולשם כך ניתנים להם דמי הליווי, אך מנגד, אנשים אחרים שסובלים מבעיות ניידות, נהנים מקצבה שגבוהה פי שניים וחצי מהם. עוד הצגנו את האפליה בנוגע להנחות בחשבון החשמל ובחשבון המים ונושאים נוספים. שר האוצר הסכים להקים צוות חשיבה, בין-משרדי, שיבחן את הנושאים שהעלינו ויציע שינויים במצב הקיים. המרכז לעיוור בישראל יהיה, כמובן, חלק מצוות חשיבה זה כשיקום. שר האוצר ביקש שהות להקמת הצוות על מנת שיוכל לסכם את הנושא עם שר הרווחה, שיחליט מי יעמוד בראשו וכן ביקש שהדבר יוכרע לאחר אישור תקציב המדינה, דבר הגוזל מזמנו בימים אלו. אני מקווה שאנו עושים צעד משמעותי לכיוון הנכון ולתיקון המצב שמדאיג ומעסיק אותנו מאד.
בחודשים האחרונים, בהזדמנויות רבות, שמעו אותי מתבטא בנוגע לחוסר שביעות רצוני מתנאי העסקת העובדים במפעלים המוגנים. איני מפנה אצבע מאשימה לגורמים המפעילים אותם, כי אם למדיניות שמכתיבה הממשלה באשר לפעילותם, שכר העבודה ותנאי העסקה כספיים מחפירים, והכל בחסות החוק והתקנות. אני גאה לשתף שרתמנו לנושא את הקליניקה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, וצוות שלם מקיים בימים אלו חשיבה על הדרכים לתקוף את הבעיה במישורים שונים – הן במישור יחסי העבודה והן במישור מדיניות הממשלה באשר לתפקידו של המפעל המוגן בכלל. כמו כן אנו מבצעים פעילות, בסיוע חברי כנסת שונים, שמטרתה להציף את הנושא ולהביאו לשיח הציבורי, במסגרת זו התפרסמה ביום 12.8.2016 בעיתון "הארץ" כתבתו של אור קשתי בנושא זה.
לאחר עבודה מרובה ולחץ לא פוסק, אני שמח לבשר, שקיבלתי לאחרונה מכתב ממנכ"ל משרד הרווחה, בו הוא מצהיר שהוראת התע"ס, לפיה מסובסדים אביזרי עזר לעיוורים, תשונה בקרוב, כך שאביזרים שונים, אשר סובסדו לאדם עם עיוורון רק פעם אחת בימי חייו, יסובסדו מעתה מדי מספר שנים, בהתאם לתקופת בלאי שהוגדרה, בין מוצרים אלו, טלפון חכם, צג ברייל ותוכנות הגדלה. כמו כן יכנסו מוצרים חדשים נוספים להוראת התע"ס הרלוונטית. עם כל הצער שבדבר, כולי תקווה שפטירתו, בטרם עת של עו"ד אליעזר יבלון, מנכ"ל משרד הרווחה, בימים האחרונים, לא תביע לעיכוב משמעותי בקיום הבטחתו.
מתרגשת עלינו צרה, שנידרש להתלכד סביבה, בדמות כוונות משרד הרווחה לבטל את השירות לעיוור ולהקים "מנהל מוגבלויות מאוחד", שיטפל בכל האנשים עם מוגבלות, ללא קשר למוגבלותם, ויבחן את צרכיהם ויכולתם לשם העמדת שירותים. רבים עלולים לטעות ולחשוב שמדובר בשינוי שיביא שיפור, אולם לדעתי השינוי הזה עלול להשיג את המעט שיש לנו לאחור, ואסביר:
– יצירת מערך הומוגני, שאינו רואה את צרכי קהילתנו כצרכים נבדלים, עלול לגרום לנו לעוול החל מכלי אבחון שאינם מתאימים (עד שהצלחנו לשכנע את המערכת, לעניין השר"מ, שצריך לבחון אותנו בכלים נפרדים הנה משרד הרווחה לא מבין זאת), וכלה בהתאמת כלים לשילוב שאינם מתאימים.
– בשל גודלה היחסי של האוכלוסייה, והעובדה שמרבית השירותים והזכויות שלנו אינם מעוגנים בחקיקה, קיים חשש שתקציבים ושירותים, שמיועדים היום באופן בלעדי לעיוורים, יתמוססו בין צרכים של אוכלוסיות אחרות בעלות צרכים מיוחדים שמספרם וצרכיהם גדולים או שונים משלנו.
אני יודע שיש ביקורת נוקבת על תפקודו של השירות לעיוור, ואני מסכים עם חלק ניכר ממנה, אבל מצב חדש, כפי שמתרגש עלינו עלול להחמיר את מצב הקהילה שלנו עוד יותר. אני מאמין שעלינו לעשות הכל כדי לשמר את קבלת השירותים באופן נבדל ולפעול לשפרם.
גם מול המוסד לביטוח לאומי ביצענו פעילות ערה, וסוף-סוף, ההכרה ההדדית בין השירות לעיוור והמוסד עובדת כסדרה, אין צורך בשתי ועדות רפואיות ואין צורך בכיתות רגלים בין המוסדות, כל מי שזכאי לתעודת עיוור, ובעקבותיה לזכויות מהמוסד לביטוח לאומי (ולהפך), יוכל לדרוש את כל זכויותיו לאחר קביעה רפואית אחת. כעת אנו מתמודדים עם ההחלטה בדבר המועד בו יוחל לאחור (רטרואקטיבית) נוהל זה, על אלו שכבר הוגדרו כזכאים.
עוד מול המוסד לביטוח לאומי, בעניין קצבת השר"מ. אנו מנהלים דיאלוג עם הנהלת המוסד על מנת לכלול אוכלוסיות מסויימות, מקרב בעלי תעודת העיוור, שיתאפשר להם, בתנאים שיוגדרו לקבל קצבת שר"מ גם מעבר לגובה המירבי, המתאפשר כיום למי שנכותו היחידה היא עיוורון, שעומד על 50%. אנו עוד בתחילת הדרך ואני מקווה שנוכל להציג איזה הישג בשנת הפעילות הבאה.
אני מציין, בסיפוק רב, את הפעילות התקשורתית של המרכז לעיוור, אשר הביאה לאחרונה לנוכחות גבוהה שלנו, ושל נציגים מהקהילה, בעיתונות, מתוך מגמה לחשוף, יותר ויותר, את הקהילה, צרכיה והצלחותיה, בפני הציבור. כמו כן הורגשה פעילותנו ברשתות החברתיות.
ואסיים במשהו נחמד – קיימנו השנה, לראשונה, "ערב התרמה". ערב זה נולד מפנייה של גב' אילנה יהב, אומנית יוצרת, שביקשה לקיים ערב לזכר בעלה המנוח. אילנה רצתה שלערב ההנצחה תהיה "משמעות" מעבר לזיכרון האישי שלה ושל משפחתה ועל כן החליטה לתרום את כל הכנסות הערב למרכז לעיוור. הכנסות המרכז מהערב אינן עצומות, אך מינפנו אותו ליצירת מודעות ונוכחות בתקשורת כתשתית למען העתיד.
בברכה,
נתי ביאליסטוק-כהן
המנהל הכללי